גמרא
פירוש
הָהוּא בַּרְחָא דַּחֲזָא לִיפְתָּא אַפּוּמָּא דְּדַנָּא סָרֵיךְ סְלֵיק אַכְלַהּ לְלִיפְתָּא וְתַבְרֵיהּ לְדַנָּא אחַיְּיבֵיהּ רָבָא אַלִּיפְתָּא וְאַדַּנָּא נֶזֶק שָׁלֵם מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּאוֹרְחֵיהּ לְמֵיכַל לִיפְתָּא אוֹרְחֵיהּ נָמֵי לְסָרוֹכֵי וּלְמִסְלַק.
אָמַר אִילְפָא בְּהֵמָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָשְׁטָה צַוָּארָהּ וְאָכְלָה מֵעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ חַיֶּיבֶת מַאי טַעְמָא גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ כַּחֲצַר הַנִּיזָּק דָּמֵי.
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הָיְתָה קוּפָּתוֹ מוּפְשֶׁלֶת לַאֲחוֹרָיו וּפָשְׁטָה צַוָּארָהּ וְאָכְלָה מִמֶּנּוּ חַיֶּיבֶת כִּדְאָמַר רָבָא בְּקוֹפֶצֶת בהָכָא נָמֵי בְּקוֹפֶצֶת.
וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרָבָא אַהָא דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּהֵמָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הָלְכָה וְאָכְלָה פְּטוּרָה עָמְדָה וְאָכְלָה חַיֶּיבֶת מַאי שְׁנָא הָלְכָה דְּאוֹרְחֵיהּ הוּא עָמְדָה נָמֵי אוֹרְחֵיהּ הוּא אָמַר רָבָא גבְּקוֹפֶצֶת.
בָּעֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ואם אכלה פירות ברשות הרבים מעל גבי חבירתה חייבת. דאמר אילפא בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה מעל גבי חבירתה ואכלהא חייבת מאי טעמא גבה דחבירתה כחצר הניזק דמי. וכן אם אכלה פירות מתוך קופה המופשלת בצואר חבירו. ואע״ג דדחא ליה בקופצת ומשונה היא ותולדה דקרן הוא וחייבת דקתני בחצי נזק קאמר, דיחוייא הוא ולא סמכינן עלה. ומי שהניח פירות ברשות הרבים ואכלתן בהמת חבירו פטור, דהויא שן ברשות הרבים, ומתחייב לשלם מה שנהנה דמי שעורין בזול. אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק. כשמואל דאמר לא שנו, הא דתנן במה דברים אמורים ברשות הניזק אבל ברשות הרבים פטור, אלא פירות וירקות אבל אכלה כסות וכלים חייבת ברשות הרבים. ואע״ג דרב פליג עליה ואמר אפילו בכסות וכלים פטור ברשות הרבים, הא קיימא לן דהילכתא כשמואל בדיני. ועוד דר׳ יוחנן קאי בהא כשמואל. ומיהו אין גובין בבבל דתולדה דקרן הוא. ומשום שינוי לא מיפטר דעבידי אינשי דמנחי גלימייהו ברשות הרבים ומיתפחיב, אבל בהמה לאו אורחיה למירבץ ברשות הרבים, ואם רבצה ובעטה בה בהמה מהלכת חייבת. ואע״ג דאמר ריש לקיש דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור ולא פליג עליה ר׳ יוחנן בהא. ולית הילכתא אלא כרבא דהוא בתרא, דאמר רבא (בבא קמא כד ע״ב) אם תימצי לומר המשסה כלבו של חבירו בחבירו חייב שיסהו בעצמו פטור, מאי טעמא כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור. אמר ליה רב פפא ריש לקיש קאי כוותיך בשתי פרות אמר ליה בההיא אנא חיובי מחייבנא מאי טעמא דאמ׳ לה כי הוה לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא. פר״ח פסק הילכתא כדריש לקיש, דר׳ יוחנן קאי כוותיה. ודברי רב פפא ורבא נדחוג. ובהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה הלחם ושיברה הסל עם אכילת הלחם, חייבת אתרויהו נזק שלם וגובין בבבל. ואם אחרי שאכלה הלחם שיברה הסל, חייבת חצי נזק על הסל ואין גובין בבבל. דאמ׳ (ב״ק י״ט:) ההוא חמרא דאכל לנהמא ופלסיה לסלא וחייביה רב יהודה אנהמא נזק שלם ואסלא חצי נזק. ופריך ואמאי כיון דאורחא למיכל לחמא אורחא לפלוסי סלא וליחייב נזק שלם אסל, ומשני דאכל והדר פליס. מכלל דאי פליס בהדי דאכיל מיחייב נזק שלם. וכן ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך סליק אכלה לליפתא ופליס לדנא וחייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם, דכיון דאורחה למיכל אורחא למיסרך ולמיסלק. וכן הילכתא כתרווייהו עובדי. ירושלמיד רבה אמר אכלה שיעורא משלם תבן. וכיון דתניא ורבה רבו של רבא קיימא לן כוותיה.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א לפנינו: ואכלה מע״ג חברתה.
ב משמע דאם היה נחשב לשינוי היה מיפטר, אע״פ שפסק רבינו להלן כרבא דאמר לה כי אית לך רשות לסגויי וכו׳. וכ״ה ברי״ף, אע״פ שפסק כרבא כתב האי טעמא לגבי כלים. ועמד ע״ז הרא״ש בסי׳ יד וכתב ׳יש חילוק בין בעלי חיים לדבר אחר, דכלים עשויין לידרס ברגלי כל אדם וברגלי בהמה הלכך אי הוה משנה פטורה. וכצ״ל בדברי רבינו. ומש״כ להלן: אבל בהמה לאו אורחיה למירבץ ברשות הרבים, צריך ביאור, הרי זה טעם לפטור (כמבואר בסוגיין שמה״ט אפילו ר׳ יוחנן פוטר) ואילו רבינו ממשיך ואומר ואם רבצה וכו׳ חייבת. ואולי כונת רבינו רק לומר דכלים עדיפי מבהמה דכלים עבידי וכו׳ אבל בהמה לאו אורחה, אבל באמת גם בבהמה חייב מטע דלית לך רשותא.
ג כ״ה בפירוש ר״ח לדף לב ע״א. וסיים שם ר״ח: ויש אומרים כיון דרבא בתרא הלכתא כוותיה (וכמו שפסק רבינו). ואולי למדנו כאן מדברי רבינו כלל בפירוש ר״ח, שסתם ואח״כ י״א ס״ל לר״ח כסתם.
ד פ״ב ה״ד. אבל כל הדיבור קטוע ומשובש. ומקור הדברים בפי׳ ר״ח וז״ל: ואם נהנית משלמת מה שנהנית וכמה רבה אמר דמי עמיר תניא כותיה וכו׳ רבא אמר דמי שעורין בזול תניא כותיה וכו׳. ירושלמי רב אמר אכלה שעורין משלם תבן. וכיון דתניא כתרווייהו [ר״ל כרבה וכרבא] ורבה רבו של רבא קימ״ל כותיה.
הערות
Gemara
Peirush